כמו כל מסע- גם שלנו התחיל בנתב"ג. לאחר 28 שעות ו- 4 מטוסים נחתנו בלימה, נחנו קצת ויצאנו לסייר בעיר. לאורך הטיילת נתקלנו במצבת זכרון ליצחק רבין, כמה ימים לפני יום השנה ה- 20 לרצח. מצמרר משהו.
למחרת יצאנו לדרך- מתפתלים ברחובות הצרים והעמוסים של פרברי לימה, יוצאים מהעיר ומתחילים לטפס בכביש צר ומתפתל על תוך ההרים, במעלה רכס האנדים הגבוהים שבמרומיו גדל שורש המאקה (אבל זה סיפור נפרד שאותו נספר בהמשך). חצינו את האנדים (הכביש מגיע לגובה 4,818 מטר) וירדנו מצידם השני אל יערות הגשם. לאחר חניית לילה בעיר קטנה המשכנו עוד שעתיים נסיעה לעיר הבאה, עוד חצי שעה לעיירה האחרונה שבסוף הכביש וירדנו לדרכי עפר המתפתלות בתוך היער.
לבסוף הגענו לחוות הקקאו- רחבה פתוחה במרכז היער, קרוב לנהר, עם מספר בקתות, עצי פרי ומסביב יער גשם טבעי שבתוכו גדלים עצי הקקאו, כפי שגדלו מאז ומעולם.
בחווה הזו ובעוד 154 חוות נוספות איתן הספק שלנו עובד, הקקאו גדל בסביבתו הטבעית, בצל עצי ענק וכשמסביבו צמחיה טבעית מגוונת הכוללת עצי פרי כמו מנגו, פפאיה, לימון פרואני מוזר ובננות, עלי קוקה, עץ האצ'יוטה (Achiote) שהאבקה האדומה שלו משמשת כצבע איפור, עץ שמפירותיו מכינים קערות לאוכל ושתייה, סחלבים ועוד עצים וצמחים רבים וכמובן גם חרקים רבים ומשונים כמו הצ'יצ'ארה (Chicharra) שבתמונה (לאחר התמונה היא שוחררה ללא פגע לדרכה).
מראה זה שונה משאר מטעי הקקאו שראינו בדרך.
את הסיור הדריכו שני אגרונומים שעובדים מטעם הספק שלנו עם בעלי החוות, מייעצים להם ומדריכים אותם- המבוגר- קרלוס והצעיר- לואיס (שלמרות שנראה בן 16 הוא בן 24 ובוגר תואר ראשון).
השניים הסבירו לנו על היער והצמחייה שבו וכמובן על הקקאו- כיצד מבדילים בין עצים מזן קריולו המשובח והוותיק לזנים אחרים, אין מטפלים בעצים, איך יודעים שהפרי בשל ועוד.
עץ הקקאו אינו גדול ומגיע לרוב עד 4-5 מטר. פרי הקקאו מתחיל את דרכו כפרח קטנטן ומאוד לא מרשים הפורח על גזע העץ ועל הענפים המרכזיים שלו. הפרח הופך לפרי קטנטן הגדל בהדרגה ולאחר מספר חודשים מגיע לגודל של מלון מוארך. פרי הקקאו הוא בעל צבעים שונים- מירוק, דרך צהוב ואדום ועד חום-סגול.
כשהפרי בשל הוא נקטף ונאסף לערימות. החוואים פותחים את התרמילים ומוציאים את הפולים העטופים בציפת הפרי הלבנה והמתוקה.
מי שטעם פולי קקאו טריים עם הציפה המתוקה יודע שזה אחד הדברים היותר טעימים שיש. (מי שלא התמזל מזלו- יכול לקבל מושג על הטעם מפולי הקקאו פרוטי שלנו).
את הפולים לוקחים להתססה ולעיבוד (תוכלו לקרוא על הנושא בפרק הבא)
את הקליפות משאירים להירקב על קרקעית היער בין העצים ויחד עם העלים היבשים הן הופכות לדשן טבעי הכי טוב שיש- בלי כימיקלים ובלי שום תוספות.
לסיום הזמינו אותנו אנשי החווה לאכול מפירות וירקות החווה ולשתות איתם Masato - משקה אלכוהולי המופק מהתססה של בטטות ותפוחי אדמה. לאחר הארוחה נפרדנו והמשכנו בסיור לחווה הבאה.
רוצים לדעת עוד על הקקאו ?רוצים ללמוד על שיטות העיבוד השונות ? רוצים לדעת איך ולמה מתסיסים אותו?רוצים להכיר את ההבדלים בין התהליכים המודרניים למסורתיים? כל זאת בפרקים הבאים